בלוג
הירכיים שלי נדבקות לכיסא האדום בקולנוע בתל אביב, וזה אפילו לא חם בחוץ. זה האוויר הדביק-מוזר בחדר, והצווארון של חולצת המשרד חונק אותי כאילו אני עדיין בישיבה. אני מחזיקה כרטיס נייר, ופתאום הוא מרגיש… רועש ביד. והבטן עושה את הנפילה הקטנה הזאת כשאני קולטת, מאוחר מדי, שאני לא בסרט רגיל. אם בא לך כניסה יותר […]
הגרון שלי מתייבש לפני שהמחשבות בכלל מספיקות להתיישר. לא “רומנטי-יבש”. יותר “למה הדופק שלי עושה הד-הד-הד בתוך האוזניים” יבש. אני עומדת במעבר של רכבת, חצי חלום חצי סרט, ויש שם ריח של עשן פחם מעורבב עם בושם מתוק מדי—והגוף שלי מתחיל עם הגירוד הזה, הכמעט-חשמל, כשמשהו אצלך מגיב בלי לבקש רשות. אם יש פה וידאו […]
01:12, פלורנטין. הטלפון חם לי בכף היד כאילו הוא שופט אותי, והגרון עושה את הקטע הזה שהוא עושה כשבא לי מגע וגם בא לי להעמיד פנים שאני מעל זה. את/ה מכיר/ה את ההרגשה — הגוף צועק “תשומת לב, משהו, עכשיו”, והמוח מנסה לשחק אותה מתורבת. אם בא לך כניסה רכה לפני האמת המביכה: תפתח/י את […]
אני נכנסת לחנות של “adult novelty” והפעמון הקטן מעל הדלת מצלצל—וזה מפחיד אותי כאילו מישהו זרק לי פלאש בפרצוף. הידיים שלי לחות, ואני מחזיקה רשימה שלא רציתי לכתוב בחיים. בחנות יש ריח מוזר, והיא חנוקה מדי, כאילו כולם פה מחזיקים נשימה כבר שעה. רוצה לקפוץ לדף הבית ולראות את הסרטונים ואז לחזור? סבבה, זה פה: […]
בום קטן. קפיצה. ואז עצירה מוחצת. הבטן שלי צונחת יחד עם המעלית, וזה לא בדיוק פחד—זה יותר הדבר הזה של “כולם רואים שאני לחוצה” + “אני תקועה ואין לי איך לצאת יפה”. הרגל שלי מחליקה על רצפת מתכת, הלב דופק, והיד שלי מזיעה על הכפתור כאילו לחיצה יותר חזקה תתקן את המציאות. וזאת הבושה, בדיוק […]
הכיסא במרפסת הוא פלסטיק וקצת דביק, כזה שמישהו ניגב עם מפית לחה וקרא לזה “נקי”. העור שלי שם לב לפני שהמוח מספיק להגיב. אני על מרפסת של מלון מעל הכנרת, ובבטן יש את התחושה הזאת—צפופה, מבעבעת—שיש לך רגע לפני משהו שהוא טכנית לא מזיק, אבל חברתית… “רועש”. את/ה מכיר/ה את זה. לא סכנה. לא דרמה. […]
אני מוצאת את עצמי ב־23:19 על יאכטה שמריחה מקרם הגנה והדרים — ובאותו זמן גם מריחה כמו “טעויות יקרות” שאנשים עשו כדי להרגיש משהו. הכיסוי לוחץ לי על הפנים, רצועת הביקיני שלי נלחמת לברוח, והמוח מריץ שוב ושוב את כל המחשבות המיניות המביכות שהייתי מעדיפה למחוק. אם בא לך להרגיש את האווירה לפני שאני מפרקת […]
הקרסול שלי מסתובב קצת כי השביל החצצי ב“מיני ישראל” לא ישר, ואני באמצע משפט—באמצע חצי־חיוך—כשאני דורך/ת על דגם זעיר של מצדה כאילו זה עוד אבן. זה לא עוד אבן. שתי שניות אחרי זה, יש לי מתכת קרה על הידיים, דופק “באם-באם-באם” בגרון, והמחשבה היחידה שלי: זה בדיוק מה שזה מרגיש כשהדייט עובר מ“אוי וואו” ל“אוי […]
המגבת מחליקה לי, והלב שלי נופל—לא בגלל שהים סוער, אלא בגלל שאני, בקול גברי-פתאום-לא-ברור-למה, זרקתי “אנחנו צריכים לדבר על פנטזיות”… ואז נתקעתי עם הקול נסדק הזה.לא “סדק רומנטי”. סדק של “למה אמרתי את זה עכשיו, יא אללה”. וזה לא נורמלי. אני שונא/ת כשקול בוגד בי. זה רגע קטן, אבל הוא מרגיש כמו הודאה בבית משפט. […]
העקבים שלי מקליקים במדרגות ואני מתחרטת עליהם בשנייה. הצליל מרגיש כמו הודאה. כף היד שלי מזיעה סביב המפתח, והגרון מתכווץ בדיוק כמו לפני בקשה שיכולה להיות חמה… או אסון. אם בא לך כניסה יותר רגועה (ולא “כאוס עם נצנצים”), תפתח רגע את הדף הראשי, תראה את הוידאו, ואז תחזור: https://pornopisek.com/ הכאב פה חד ופשוט: אתה […]
